דפוסי התגוננות במצב של חרדה | ד"ר דניאל שינהר

דפוסי התגוננות במצב של חרדה

      
התקפי האימה הנפוצים ביותר בחיי היום-יום (שמתבטאים בסימנים גופניים), יכולים להתרחש גם בביקור אצל רופא בכלל או רופא שיניים בפרט, ולעתים קרובות יגרמו לתגובות התגוננות לא-מתאימות. לדוגמה, הליך מישוש הבטן גורם לרוב כיווץ אוטומטי של שרירי הבטן, כיווץ שמפריע לבדיקה עצמה. פעולת רופא השיניים יכולה לגרום להתקשות הלסתות או לנעילת הפה, ואלה כמובן מפריעים לעבודתו.


אנשים רבים מגיבים באופן מיוחד לזריקות ולנטילת דגימת דם: הם חווים ירידה משמעותית של לחץ הדם, הזעה מוגברת ואובדן חושים עד כדי התעלפות. 

בנוסף, תגובות אוטומטיות אחרות פועלות כדי למנוע מהאדם להתקרב לאזורי סכנה.  
כל אחד נרתע באורח אוטומטי ושריריו מתקשחים כאשר הוא תופס שהוא נמצא בקצה צוק. באופן דומה, אדם שחש בסכנת נפילה, טביעה או התקפה כנגדו, יאחז חפץ יציב, ואם הסכנה נמשכת, הוא יזעק לעזרה או יתפוס באופן אינסטינקטיבי אדם אחר.  

כוונת התגובה ההגנתית וייעודה מאפשרות ניתוח של מבנה ההגנה: התגובה המיידית לסכנה כוללת רפלקסים מיוחדים הפועלים דרך מערכת העצבים הבלתי רצונית הקשורה גם לשרירים: עפעוף עיניים, שיעול, כיווץ וקיפאון. אף על פי שפעולות רפלקסיביות אלה מבוצעות על ידי שרירים "רצוניים", הן אוטומטיות ומתבצעות זמן רב לפני כל פקודה רצונית להפעילם. ערכן להגנת הגוף תלוי במהירותן וביכולתן להקדים את התגובות המתוכננות, הרצוניות והאיטיות יותר. 

סוג אחר של תגובה מכוון לסכנות פחות דחופות, ולכן הוא איטי יותר. גם תגובה זו מערבת את מערכת העצבים האוטונומית. בין פעולותיה ניתן למצוא לדוגמה, את הבחילה, ההקאה והשלשול, שהן תגובות יותר הדרגתיות מבחינת תהליך ההתקדמות (יותר מאשר התגובות הרפלקסיביות דוגמת השיעול ונעילת הפה, המיועדים להדוף איומים המכוונים אל דרכי הנשימה, ולכן הם מופעלים באופן מיידי). תגובת מערכת העיכול (gastro-intestinal) ההדרגתית אינה עושה שימוש מיידי בכל האמצעים שלרשותה ומאפשרת הגנה מספקת נגד סכנת הספיגה של חומרים מסוכנים.  

התגובה הרצונית שכיחה לחרדה. תגובה זו תלויה בתחושות סובייקטיביות לא נעימות שגורמות לפעולה מכוונת לצורך הפחתת הסכנה.  

לדוגמה כאשר אנחנו נמצאים בקצה סולם גבוה או על סף תהום, ואז תחושת חולשה או סחרחורת יכולה לגרום לנו לשפר את האחיזה או להתרחק מהסף.  

דוגמה נוספת לתגובה "הגנתית" הקשורה לחרדה, היא התקפי אימה (פאניקה). מצב זה מתאפיין לרוב בפחד מפני אסון פנימי מיידי (התקף לב, שבץ, הפרעה נפשית), בתחושה של אובדן השליטה על התפקודים הפיזיים והנפשיים וכן בחרדה קשה וחריפה. לתחושת חוסר היכולת לחשוב או לפעול יש אפקט משתק חמור במיוחד. בנוסף, היות שה"סכנה" פנימית, אין לאדם מספיק משאבים למנוע אותה, והוא מוצף בחוסר-אונים. עם זאת, הוא יכול לפנות לאדם אחר כדי לקבל סיוע. ניתן ללמוד נושאים אלה ב לימודי פסיכותרפיה. 

ניתן להבחין בסוגים שונים של התקפי אימה, כאלו שמתפקדים כאזעקה שנועדה להדוף סכנה גדולה או כתמריץ להימלט מהסיטואציה ולבקש עזרה.  

סוג נוסף של התקף אימה מכוון להתעורר במקרה של סכנה חיצונית "מציפה". מצב כזה קורה כשאדם הסובל מבעת נחשף לפתע למצב המבעית.  

לדוגמה, אדם הסובל מקלאוסטרופוביה (חרדה ממקומות צרים וסגורים) יגיב בהרגשת חנק כאשר הוא ננעל בחלל סגור, למשל בשירותים. במקרים אלה הפתרון שלו הוא להימלט החוצה או להימנע מכניסה למקומות כאלה בעתיד. מכיוון שהחרדה נחווית כחיצונית (בגלל גודל החדר), הצורך בקבלת סיוע נמוך יותר לעומת חרדה שנחווית כסכנה פנימית: לדוגמה, בהפרעת אימה או אגורפוביה (מקומות הומי אדם, שאין אפשרות בריחה מהם או אפשרות לקבלת סיוע מיידי לתגובות הפיזיות: התקף לב, חנק, סחרחורת או איבוד שליטה). 
טלפון
0722-796-046


דואל

talishinhar@gmail.com

כתובת
רח' פיינשטיין 18, קאנטרי ג',
מרכז "רפואות", רמת אביב ג'
פרטי התקשרות

להתייעצות/קביעת תור
נשמח לעמוד לרשותכם
בכל עת

 אין במידע באתר זה תחליף להיוועצות עם רופא מומחה