בבתים רבים עם בוא האביב והקרבה לחג הפסח מתעורר הדיון בנושא גמילה מטיטולים של האוצר הקטן שלכם. בשנים האחרונות עם הופעת גני הטרום טרום חובה, סוגיה זו הוחרפה עם הדרישה של מערכת החינוך שהילדים יהיו גמולים כחלק ממוכנותו של הילד לגן.
נשאלת השאלה מתי ואיך לגמול את הילדים מבלי לגרום להם לסיבוכים ובעיות בעתיד.
בשלבי ההתפתחות הפסיכולוגית של הילדים, היציאה נתפסת כחלק מגופם, ולכן ישנה חשיבות לצורת הפרידה ממנה.
ילדים רבים מרגישים שהיציאה הינה חלק בלתי נפרד מגופם ופעולה זו מכניסה אותם ללחץ נפשי.
ניתן לראות ילדים הגמולים משתן, אך כשיש להם צורך ביציאה של צואה יבקשו מההורים להחזיר את הטיטול ופעולת היציאה תתבצע תוך כדי מחבוא בדרך כלל מאחורי רהיט או כורסא.
דוגמא זו, מאד אופיינית לילדים שעדיין אינם בשלים לגמילה מטיטולים. ניתן לגמול ילדים בכוח מטיטולים בגיליים מאד מוקדמים. לדוגמא: יוצאי ברית המועצות לשעבר היו גומלים את ילדיהם קצת לאחר גיל שנה. ניתן "לאלף" את הילד למתן יציאות בשירותים, אך תהליך זה אורך זמן ובדרך כלל הוא מלווה "בפספוסים" רבים.
בגילאים מאוחרים יותר, לרוב ילדים אלה מפתחים תופעה של עצירות התנהגותית שאופיינית לגמילה מוקדמת. עצירות בקרב ילדים הינה תופעה פסיכולוגית בעיקרה. תופעה זו יכולה להופיע בכל גיל כתוצאה ממצבי לחץ שונים. לדוגמא מעבר דירה, החלפת גן או גננת, לידת אח או אחות קטנים, חיכוכים בין ההורים בבית, או אירועי בטחון שונים האופייניים למדינתנו הקטנה.
אחת הסיבות הנפוצות לעצירות התנהגותית הינה נושא השליטה. בתהליך ההתפתחות של הילדים קיים מושג הקרוי "החפצה" כלומר, הילד בגילאים הקטנים שנתיים-שלוש, הינו סוג של חפץ ביחסים בינם לבין ההורים. הילד הקטן אינו מסוגל להתמודד עם המבוגרים ולמעשה ההורים יכולים לכפות את רצונם על הילד בתחומים רבות לרבות רחצה, לבוש ועוד.
קיימים שני תחומים שאנו המבוגרים איננו יכולים לכפות את רצוננו על הילדים שלנו. הנושא הראשון הינו תחום האכילה, כלומר לא ניתן להאכיל את הילד בניגוד לרצונו. ילדים רבים משתמשים בנושא האכילה כמניפולציה להפגין את כוחם מול ההורים.
התחום השני הינו תחום היציאות של הילדים שלנו. ילדים רבים מתאפקים במידה רבה כדי להימנע מיציאה וכדי להכניס את ההורים ללחץ ולהראות את כוחם ונוכחותם מול הבוגרים.
לבסוף לאחר שהתאפקו מספר ימים תופיע יציאה בלתי נמנעת שתהיה קשה וכואבת ובכך תדרבן את הילד להתאפקות נוספת. הילד נכנס למעגל קסמים של כאב והתאפקות שקשה לו לצאת ממנו בכוחות עצמו. יציאות של תינוקות הסובלים מעצירות נראות כעיגולים או חרוזים הדומים לצואת עזים. בקרב ילדים גמולים עצירות התנהגותית תתבטא במריחות של צואה בתחתונים הקרויה בלועזית soiling.
הופעה של מריחות צואה בתחתונים אופיינית ביותר לעצירות וכמעט שאין אבחנה מבדלת אחרת פרט לכך. תופעות של עצירות יכולות להיות כתוצאה מבעיות אורגניות כדוגמא מחלת הירשפרונג אך במחלה זו בעיות ביציאה קיימות מלידה ולא מופיעות בהמשך החיים. לרוב מחלה זו תאובחן בסמוך ללידת התינוק עקב העדר יציאות עצמוניות.
מחלת הירשפרונג הינה מחלה חלק מהמעי אינו מעוצבב באופן תקין, מצב הגורם להעדר תנועתיות של המעי בחלק הנגוע ולמעשה העדר יציאות.
אם כן, מתי טוב לגמול תינוקות וילדים מטיטולים.
התשובה לכך פשוטה. יש לגמול את האוצרות הקטנים שלנו כאשר הם מבקשים במפורשות להוריד את הטיטול. כשילד מגיע להורים עם בקשה מפורשת כזו, אזי הוא בשל נפשית וגופנית לפעולת הגמילה ולכן הגמילה תהיה קלה וכמעט ללא "פספוסים". הגמילה תהיה קצרה מאד ותארך ימים בודדים ולא משימה ממושכת ומתישה. ברוב המקרים ילדות נגמלות מוקדם יותר מבנים. חשוב גם בקרב בנות שהרצון לגמילה יבוא מהן ולא מצד ההורים.
בגני טרום טרום חובה הבינו שלא כל הילדים בני השלוש יכולים להיות גמולים. ולכן הדרישה השתנתה ונוספה סייעת נוספת כתוצאה שינוי תפיסה וגישה זאת. בהחלט ניתן לראות ילדים הנגמלים במעבר לגיל שלוש ואין זה אומר שקיימת בעיה כל שהיא עם הילד. יש לתת לכל ילד להיגמל בקצב שלו. בנוסף אין משמעות למזג האוויר בנושא של גמילה. הגמילה יכולה להתרחש בכל אחת מעונות השנה ואין משמעות לאביב או לקיץ כמועד מועדף לנושא הגמילה.
במידה והתפתחה עצירות התנהגותית הטיפול יתבסס על ריכוך הצואה במתן תכשירים דרך הפה. יהיו אלה תכשירים שאינם משלשלים כפי שניתן לאנשים מבוגרים אלא לרוב תכשירים על בסיס טבעי של סוכרים או סיבים המעודדים ריכוך של צואה ומפחיתים את הכאבים בזמן היציאה ובך מפחיתים את החרדה והכאב בזמן היציאה ולמעשה שוברים את אותו מעגל קסמים שאליו נקלע הילד.
